אתה הולך מהכפר, דרך כרי דשא עליזים […] ,הרחק, הרחק למטה בתחתית ארץ המדבר שם, מחוץ לדרך, נדחק על ידי חוק האויב
זה היה בית הקברות שניתן ליהודים: קטן בלבד :השביל מוביל אותך דרך גלי אדמה שפירה .קשה למצוא
,בדידות שלווה, ליד שריד מהאגם
מקום השכחה, קבור בחיק הטבע האימהי בלי שם, וגם לא צורה, אלא בדממה מתוקה .של צמחייה ירוקה ריחנית ורכה
.שם מקום המנוחה, שניתן על ידי השנאה, הוא אידיאלי :הוא מוקף בחומה צנועה, בקושי מחולקת על ידי המדשאות .בפנים ובחוץ צומחים אותם צמחים ודשא
:רק האבנים החומות מסמנות את המתים הקבורים .ארץ של שלום
מלנכוליה מתוקה אינטימית ממלאת אותי בשעה ,מי לפני קברו של אב קדמון חולף
כל האבנים מקובעות לאדמה, פשוטות, שוות
,ללא דמויות או עיטורים הם זוכרים את החיים של אתמול […] הם נושאים את השם והתאריך
שירה של גידו לודוביקו לוצ'אטו, פורסמה ב"רסגנה מנסילה די ישראל" בשנת[
1931]
פרויקט באדיבות
הקהילה היהודית בטריאסטה ואוניברסיטת קא' פוסקרי בוונציה
למידע נוסף
visit@triestebraica.it