בית הקברות היהודי של גרדיסקה ד'איזונזו

למידע נוסף

בית הקברות היהודי הנוכחי הוקם בעקבות החוקים היוסיפיים ונפוליאוניות

של סוף המאה השמונה-עשרה/תחילת המאה התשע-עשרה, אשר הטילו את קבורת הנפטרים רק מחוץ לאזורי מגורים. אין לנו עוד עקבות של מקום קבורה אחר ליהודי .גראדיסקה

המצבה )מצווה( העתיקה ביותר מתוארכת לשנת 1805 והייתה שייכת למלכה )מלכה( אלמנה מאת מנחם מורפורגו; היא נקברה מחוץ לחומות העיר ועברה לבית הקברות .היהודי לאחר כעשר שנים

בית הקברות בשטח של כ2000- מ"ר ויש בו 89 קברים. עד 1851 הכתובות היו רק בעברית, אז הן נוספו גם באיטלקית, גרמנית או דו-לשונית. יש רק דוגמה אחת למצבה .עם כתובת בעברית ובלטינית, המוקדשת לאיסקו די סמואל לוצאטו, שמת ב1855- למרבה הצער, מצבות רבות כיום אינן קריאות, אך בדרך כלל נכתבו חיבורים פיוטיים קצרים, עם ציטוטים מקראיים ושבחים של הנפטרים. הקברים פשוטים וללא עיטורים עשירים; אין פרחים, אלא אבנים ואיחולים "שלום" או ראשי התיבות תנצבה )".ת.נ.צ.ב.ה( כלומר "נקשור נפשו בצרור החיים

השמות הנפוצים ביותר הם של המשפחות היהודיות העתיקות של העיר: המורפורגו, עם הסמל המשפחתי של יונה בפי הדג; הפריסטרים )או כהנים,( הניתנים לזיהוי באמצעות הסמל עם הידיים המברכות; והלוזאטו/לוזאטי, שם רואים סמל עם תרנגול, שבגרונו חטה זהב, ומעליו שלוש כוכבים וחצי ירח.

משפחות נוספות הנמצאות הן פייגןבאום, ברגר, ויטאלי, פארדו, לוי, שיף, בסבי. רוב

השמות משפחתיים הם ממוצא אשכנזי והם נמצאים על מצבות אנכיות. נטמנו גם אנשים שלא היו חלק מהקהילה המקומית, כמו רייס, שיאלה, פרבר, טראובנר, אוארבך, שטיינמן, פרויד, רוטשטין, ברנדט, סטרי, ואלוברה, בולפיו, פפוצ'דו, דוו אחיטוב.

בשל ההגירה לערים אחרות, בית הקברות שימש פחות ויותר כבר בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, כך שלחל משנת 1931 ועד שנות ה50- לא נטמן בו יותר אף אחד.

השתמשה בו קהילת גוריציה לאחר מלחמת העולם השנייה, מכיוון שלא היה להם יותר את בית הקברות של ואלדי-רוזה/רוזנה דולינה, שנמצא תחת הממשל היוגוסלבי

מקורות: מדלנה דל ביאנקו, פייר צ'זארה איולי צ'ורטיני, מאורו פרני, אנטוניו ספניולו )בעריכת,( בית הקברות היהודי בגרדיסקה ד'איסונצו, ג'ונטינה, ססטו פיורנטינו 2020 מדלנה דל ביאנקו קוטרוזי, הקהילה היהודית של גרדיסקה ד'איסונצו, אודינה, דל ביאנקו 1983 אנג'לו ויביאן, בית הקברות היהודי בגרדיסקה ד'איסונצו, ב"מצרים והמזרח הקרוב," כרך 9 ,(1986) עמ' 151-155