אברם ויטה רג'יו

 הלכתי לשם מציית לרצונו ונשארתי שם חמש שנים, פגוע ומתבודד, בלי ספרים או מורים שיכולתי ללמוד מהם משהו

מסיבה זו אני מצטער בנפשי מרה על השנים שעברו עלי לשווא: לשווא כי ללא לימוד; לשווא כי זה היה ללא מטרות רווח, […], כדי שלא אוכל לשלוח סובסידיות לאבי. ואם לפעמים לא הייתי הולך לעיר הסמוכה שנקראת גראדיסקה, ללמוד משהו מאדוני החכם והמוכשר אברממו מורפורגו, שהיה לימים חמי, הייתי כמעט מתה במצוקותי, במצוקתם של אלה שהם רחוקים מלימוד החוק האלוהי. ככל שהייתי שוכח את מה שלמדתי בעבר". [בולאפיו, עמ'. 3 ].