בית הכנסת של גוריזיה

" אם התקיימו פעולות יומיומיות קבועות עד 1943, גם בזכות לאטיליו מורפונגו ז"ל שהיה הנשיא החרוץ והלוחמני של הקהילה באותה תקופה קשה, לאחר חיי הקהילה השחרור החלה התאוששות ארעית הודות לנוכחותם ולעזרתם של החיילים היהודים-אמריקאים שהוצבו בגוריציה, בראשות הכומר הצבאי רבני ברק ואלפנט אז התאפשרו משרות מזדמנות רק בזכות רצונם הטוב של היהודים המעטים שנותרו בעיר ובהתערבותם של אחרים, במיוחד מטריאסטה, שכיום קהילתם גוריציה מצטברה."

]מ.  ]מורפורגו, עמ.' 81-82