בית הכנסת של גוריזיה

למידע נוסף

בשנת 1756 נחנך בית הכנסת של גוריציה, באתר הנואמים שהיה קיים משנת .1699 זהו מקום תפילה שנבנה לפני האמנציפציה היהודית, ולכן אינו ניתן לזיהוי מבחוץ וממוקם בגטו )על פי אישור האפיפיור.( שור משנת ,1555 שניתן לגשת אליו משני מעברים בצדי הבתים. מבחוץ נראו חמשת החלונות, המזכירים את החומש, כדי .לאפשר ליהודים מחוץ לגוריציה לזהות אותו

כאן נהגה הקהילה בטקס האשכנזי, כלומר שמקורו בארצות דוברות גרמנית. המבנה מחמיר, אלגנטי, מפוכח, עם עיטורים ניאו-קלאסיים ובתוכו אוריינטציה דו-מוקדית: הארון )ארון הבגדים המכיל את התורה, הטקסט הקדוש( בצד המזרחי, בסגנון .הבארוק והוונציאני; הבימה )דוכן הנואמים( בצד הנגדי עשויה מעץ ארז

בית הכנסת ניזוק קשות במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך הריהוט והמגילות הקדושות הובאו למקום מבטחים בטריאסטה. בשנת 1920 שופץ בית הכנסת ונפתח מחדש. לאחר 1936 הקהילה לא יכלה עוד לממן רב, והיו רק חזנים או רבנים .מחליפים

לאחר שביתת הנשק של ,1943 הפכה גוריציה גם לחלק מאזור המבצע בניהול הנאצים. ב23- בנובמבר 1943 נאלצו כשלושים היהודים שנותרו בעיר לעלות על משאית. הם הועברו מבתי הכלא של גוריציה לאלה של טריאסטה, הם גורשו לאושוויץ עם שיירת ה7- בדצמבר .1943 מבין האנשים האלה, רק ג'אקומו יעקובוני חזר. בחודשים הבאים גורשו יהודים נוספים מגוריציה מאזורים אחרים בצפון איטליה, אך רק אחד חזר: איריס שטיינמן, שנלקחה מאזור מודנה וגורשה מפוסולי. בקיץ 1944 כבר לא היו יהודים בגוריציה. נותרו רק נכסיהם ורכושם, שנתפסו בהדרגה. בית הכנסת חולל על ידי הנאצים, שגנבו את הרהיטים הקדושים והכספים, לאחר .שהאפוטרופוס אמר להם היכן הוחבאו

לאחר המלחמה ניסו החיילים היהודים של חיל הרגלים האמריקני שהוצב בגוריציה להחיות את הקהילה, וגם פתחו את בית הכנסת, הודות לרב הצבאי נתן א' ברק. לאחר ,1947 עם עזיבתם של החיילים היהודים האמריקאים, הקהילה נכנסה שוב למשבר, ולא יכלה עוד לקיים את עצמה. בית הקברות רוז'נה דולינה/ולדירוזה הפסיק .להשתמש, ונשאר מעבר לגבול האיטלקי

ב13- במאי 1951 התגלה הלוח לזכרם של יהודי המקום המגורשים, שהוצב על קיר החצר הפנימית של בית הכנסת

בשנת 1972 נחרב בית הכנסת, שכיום אינו בשימוש, וספרי התורה חוללו. לאחר ששוקם על ידי עיריית גוריציה ב,1984- הוא נחנך ונפתח מחדש לפולחן, עם תערוכה "על יהדותו של גוריציה, "ירושלים על האיסונזו

הגן נקרא על שמו של המגורש הצעיר ביותר ממוצא גוריזיה, ברונו פרבר, שנעצר בגיל כמה חודשים עם הוריו בפררה, שם חיפשו מקלט

מקורות:

אורייטה אלטיירי, הקהילה היהודית בגוריציה: מאפיינים דמוגרפיים, כלכליים וחברתיים ,(1778-1900) דל ביאנקו, אודינה 1985

ג'וזפה בולפיו, דפדוף בארכיון של קהילת גוריציה, ב"-הרסגנה מנסילה די ישראל," כרך ,23 גיליון ,12 1957

קיארה לסיצה בודין, חיים ותרבות יהודית בגוריציה של המאה ה,18- הוצאות לה

לאגונה, מריאנו דל פריולי 1995

אדונלה צדרמס, הקהילה היהודית של גוריציה. ,1900-1945 המוסד לפריולי להיסטוריה של תנועת השחרור, אודינה 1999

מיריאן דוד ופייטרו יולי זורטיני )עורכים,( היהודים בהיסטוריה של פריולי-ונציה ג'וליה. סיפור של אריכות ימים, ג'ואנטינה, פירנצה 2016

פייר צ'זארה יולי זורטיני )עורך,( היהודים בגוריציה ובטריאסטה בין ה"אנשיאן רז'ים" להמנציפציה, דל ביאנקו, אודינה 1984

מרצלו מורפורגו, ולדירוזה. זיכרונות הקהילה היהודית של גוריציה, דל ביאנקו,